פילנתרופיה בישראל – מה יכולות ללמוד ממנה קרנות פילנתרופיות / חני סודרי

מאמרים רבים בתחום הפילנתרופיה והשגת מענקים לעמותות עוסקים באופן בו קרנות פילנתרופיות בחו”ל תופסות את הפילנתרופיה בישראל באופן כללי והתנהלות העמותות בפרט, והביקורת של הקרנות עליהם.

מאמר שפורסם במגזין האינטרנטי E Jewish Philanthropy בדצמבר 2015 מספק עדות על נקודת מבט חדשה בנושא. לאחר 10 שנות עבודה בפדרציה היהודית של וושינגטון רבתי, אביטל אינגבר, סמנכ”ל פיתוח בארגון, החליטה לקחת שנת שבתון ולבלות אותה בישראל. לאור העמימות המכוונת תחתיה פועלות קרנות פילנתרופיות בחו”ל, מאמר זה מספק הצצה לתפיסות נפוצות בקרב נציגי קרנות פילנתרופיות ותובנות לגבי האופן בו ניתן לשנות תפיסות אלו.

עמותות בישראל, יכולות לדעתי ללמוד מן המאמר על החשיבות של הזמנת נציגי קרנות פילנתרופיות להתרשמות מעמותות ומפעילותן כחלק מתהליכי גיוס משאבים. מפגש בלתי אמצעי יכול לעזור להבין את נקודת המבט של הקרן ושיקוליה במתן מענקים לעמותות כמו גם לשנות את דימוי העמותה בעיני הקרן באופן שיוביל למענה חיובי והשגת מענק.

הודות לביקורה בארץ, אביטל נחשפה למה שהיא מכנה ‘העולם החדש והדינמי של הפילנתרופיה הישראלית’. במאמר היא מבקשת להבהיר שבניגוד לתפיסה הקיימת, בישראל יש הרבה פילנתרופים שמקדישים כמות נכבדת מן הזמן, המשאבים והמומחיות שלהם כדי לטפל בנושאים חשובים, והארץ מלאה בפעילות יזמית-פילנתרופית מעוררת השראה.

במהלך שהותה בארץ, אביטל נפגשה עם בעלי מניות, פילנתרופים, עובדי קרנות, עמותות, עורכי דין ורואי חשבון, מה שפיתח אצלה, לטענתה, הבנה טובה הרבה יותר של פעילות עמותות וארגוני צדקה בישראל. לצד אספקטים חיוביים בפילנתרופיה הישראלית, אביטל מצאה גם נקודות שלדעתה מהוות חיסרון, וכן אלמנטים שלדעתה הפילנתרופיה בארצות הברית צריכה לאמץ.

על פי אביטל, ישראלים רבים רואים את הממשלה אחראית לטיפול ברוב, אם לא כל הנושאים החברתיים. המרכזיות של הממשלה באה לידי ביטוי גם בדרך בה פילנתרופים מובילים מבקשים ליצור יוזמות חדשניות, אך בחזונם, הממשלה תקבל את השליטה עליהן לאחר הבשלת הפרויקט. עם זאת, במקביל לכך, קיימת אצלם סקפטיות באשר ליכולת של הממשלה לתת מענה לכל הנושאים החברתיים.

מענקים לעמותות בישראל

במהלך ביקורה אביטל התרשמה שישראלים רבים נוטים להימנע משיחות על כסף ומתן תרומות לעמותות נעשה באופן דיסקרטי. לטענתה, הדיסקרטיות הזו פוגעת ביכולת של עמותות להתארגן יחד ולשתף פעולה ובכך למנף את הפעילות אלו של אלו. עם זאת, היא מזהה שינוי הודות לפעילות של ארגונים דוגמת קרן שחף, ‘שיתופים’ ו-JFN ישראל.

היות וישראל הינה מדינה קטנה, הפילנתרופים הגדולים בישראל מחפשים פרויקטים ברמה הלאומית ופחות פרויקטים אזוריים או מקומיים והם נוטים להתרכז בנושא ספציפי ולהעמיק בו. החלק של תורמים ישראלים במימון פעילות פילנתרופית בארץ עולה. בעוד ב-2006 אחוז המימון מטעם גורמים ישראלים עמד על 33%, ב-2013 הוא עמד על 40 אחוזים.

אביטל כותבת כי ישנן יוזמות פילנתרופיות בישראל שארצות הברית יכולה ללמוד מהן ולאמץ. אחת מהן היא ‘עיגול לטובה’ ו’תמורה’, ארגון שמעודד חברות סטארט-אפ לתרום אחוז מרווחי החברה. אמנם לא כל יוזמות הסטארט-אפ מצליחות, אבל האפקט של אלו שכן משגשגות משמעותי מספיק כדי לספק אמצעי מימון משמעותי לעמותות וארגונים ללא מטרות רווח. לדוגמה, מכירת חברת Waze הניבה כמיליון וחצי דולר שהופנו לעמותות בישראל.

אביטל מספרת במאמר כי הדבר שהדהים אותה ביותר הוא המידה בה ישראלים דואגים זה לזה בלי התארגנות פילנתרופית רשמית, ומצליחים להביא לתת מענה אפקטיבי לנושאים חברתיים. היא מביאה את הדוגמה של רמי לוי אשר לדוגמה מספק מצרכים לילדים שהתייתמו ואיבדו אחים כתוצאה מפעולות טרור.

אביטל מסיימת את המאמר באמירה שקרנות פילנתרופיות יכולות להשיג הרבה מאד מהעמקת ההבנה של הפילנתרופיה הישראלית. הבנה כזו יכולה להביא לתובנות חדשות, למידה מיוזמות חדשניות, גילוי דרכים להשקעת המשאבים הפילנתרופיים בפרויקטים היעילים ביותר, אבל בעיקר, לחזק את הקשר עם ישראל.

התקשרו עכשיו

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן